האם כדאי באקראי / גילוי נאות חקירות
לא פעם פונים אלינו נשים וגברים בחיפוש אחר פרטיהם של כאלה שלמדו איתם בתיכון, היו איתם בצבא או במקום עבודה מלפני שנים רבות ועוד כהנה וכהנה.
בין הפרטים שאנו מתבקשים למצוא הם בעיקר מקומות עבודה נוכחיים שלהם.
ולמה אתם שואלים? על מנת לפגוש את אותם מכרים מהעבר בדרך ישירה או באקראי כביכול. הסיבות לאיתורים הללו יכולות להיות מאוד מגוונות אך בעיקרן הן ליצירת קשר רומנטי, על כן בין הפרטים שנתבקש לאתר זה את המצב המשפחתי של המכר/ה.
כך גם במקרה של לימור, בחורה גרושה פלוס שני ילדים, בת 41, בעלת מקצוע ומקום עבודה מכובדים בחברה, בחורה אנרגטית ומקסימה.
לימור היא לקוחה חוזרת שלנו, שכן, טיפלנו לה בתיק הגירושין שהיה כשנה וחצי קודם לכן בו נתפס בעלה לשעבר בוגד בה עם חברתה לעבודה ואם זה לא מספיק הוא גם רימה אותה במשך תקופה לא קצרה שמצב העסק שלו על הפנים ואיבד מספר לקוחות גדולים בשעה שבמציאות הוא לא איבד שום לקוח והעסק דפק כמו שעון.
המכה שספגה הייתה קשה אך שמחתי לשמוע ממנה שהיא שוב על הרגליים ומוכנה כבר לזוגיות חדשה.
קבענו להיפגש ביום שמש בהיר באמצע החורף, שעה 10 בבוקר, רחוב בן יהודה תל אביב. כשראיתי אותה כשהגיעה לפגישה שמחתי עוד יותר לראות שהשתקמה מהתקופה האפורה של חייה ושמחת החיים שבה אליה.
במהלך הפגישה סיפרה כי יצאה בחודשים האחרונים עם מספר גברים שהכירה, אך אף אחד מהם לא באמת משך אותה או הרשים אותה שתוכל להמשיך איתו הלאה.
צחקנו על כך שאחד הגברים איתם יצאה כן הקסים אותה והיא רצתה לקחת את היחסים שלב אחד קדימה אך כשביקשה שנבדוק על הבחור מצאנו מסכת של שקרים כמו חובות ששקוע בהם, התארים האקדמיים שאמר שיש לו ולא היו לו וגם תפקידו במקום העבודה שלו שהיה שקר גס. מאז גירושיה לימור נשבעה שלא תעשה עוד צעד אחד בלי אישור משרד החקירות שלנו, אמרה וקיימה…
בכל מקרה לימור אמרה שמאסה לעת עתה מההרפתקאות האלה וכעת פניה אל גברים אשר היו איתה בעבר בכל מיני מסגרות והייתה מעוניינת לפגוש היום.
חמישה גברים סה"כ אחרי שעשתה מיונים על מנת שלא ייצא לה חשבון מנופח מידי, לחמשתם היה דף פייסבוק כזה שפתחו מלפני כמה שנים ובקושי עדכנו בו באופן שוטף.
אז למה לימור פנתה הפעם למשרד החקירות שלנו? על מנת שנאתר לה מקומות בהם נוהגים להיות אותם חמשת המופלאים, היא תצטרף אלינו למעקב ובזמן הנכון היא תלך ותפגוש אותם באקראיות כביכול וכך יוכלו לשוחח ואף להיפגש שוב.
למה לה לעשות את זה בדרך הזו אתם שואלים? על מנת להתרשם מאיך שהם נראים היום, אם היא תרשים אותם כשיראו אותה ובעיקר להיות יותר קונקרטיים ולחסוך זמן.
ניגשנו לעבודה, לאחר בדיקות ראשוניות סיננו שלושה מהחמישה שהיו בזוגיות, נשארנו עם שני פיינליסטים, אחד עבר לגור בבאר שבע והשני עדיין פה במרכז, התחלנו עם הבחור הזה, איתרנו את מקום עבודתו, שעות התחלה וסיום.
התחלנו את המעקב עם סיום עבודתו כשלימור יושבת ברכב, הבחור הגיע לקניון שבעת הכוכבים בהרצלייה, לימור ירדה גם היא והלכה לצוד את הבחור. כעבור כעשרים דקות חזרה לרכב מחוייכת ואמרה שהם שוחחו והחליפו טלפונים אך בפנים חמוצות משהו אמרה שמראהו החיצוני לא כל כך לטעמה ושהוא נראה שונה מאוד ממה שראתה בתמונה שהוא שם בפייסבוק.
המשכנו בעבודתנו אודות הבחור השני מבא שבע, ראינו שהוא פנוי, התמונה שלו נראתה טוב, בבדיקה עליו מצאנו שפעמיים בשבוע הוא מגיע לראשון לציון במסגרת עבודתו במשרדי החברה בה הוא עובד. לאחר שביררנו את הימים והשעות יצאנו לעבודה.
רגע לפני שיצאנו לעבודה שאלנו עד מתי יהיה עודד במשרדים בראשל"צ על מנת לא לחכות 10 שעות מעקב בלי שום הצדקה לכך, מסרו לנו כי הוא יהיה עד 16:00 ומקדם ביטחון התחלנו לתצפת לעבר מקום עבודתו משעה 15:00.
ההמתנה יחד עם לימור ברכב הייתה מאוד מותחת, התרגשות ולחץ כאילו היא כבר ממש ידעה שהוא זה המיועד לה ועכשיו זה רק תלוי באיך שיגיב לכשיראה אותה.
כעבור 50 דקות של המתנה נראה עודד יוצא מהמשרדים, מחוייך, נאה וכריזמתי, מנופף לשלום לחמישה עובדים אחרים שיצאו איתו ביחד והסתכלו עליו הולך בחיוך של הערצה, לימור בפה פעור ברכב פתאום קפאה על מקומה ולא היה לה את האומץ לצאת באותו רגע לעבר החניון בו החנה עודד את רכבו.
ניסיתי לפתוח לה את הדלת עם דחיפה החוצה אך לא עזר, לא הרגיש לה נכון לצאת באותו הרגע.
אז מה עושים עכשיו? ממשיכים לעקוב אחרי עודד בתקווה שיעצור במקום לגיטימי למפגש בדרכו לדרום…
ככל שהתרחקנו מראשון לציון כך הייתה נחושה לימור יותר ויותר לפגוש את עודד, עם כניסתנו לכביש 6 אפילו אמרה שלא אכפת לה שנגיע גם מתחת לבית שלו ושם היא תפגוש באקראיות כביכול.
לשמחתי הגדולה ותודה רבה למזלי הטוב, עודד עצר כעבור כעשרים דקות של נסיעה בסוג של תחנת התרעננות לרכוש קפה ולהטיל את מימיו, ברגע שנכנס לשירותים יצאה מהר לימור מהרכב ועמדה בתור לרכוש קפה, כשיצא עודד מהשירותים מיד זיהה את לימור (לתדהמתה יש לומר) ונשבע לכם שאם לשפוט לפי המבט של לימור זה כאילו באמת היא הופתעה מאוד באותו רגע לראותו.
כבר שנתיים עברו מאז, מהרגע שהשניים נפגשו הם פשוט לא יכולים להוריד את הידיים האחד מהשנייה.
לפני כשבוע וחצי הייתי בברית של בנם המשותף…